הטיית המהמרים
- החיפוש המופלא אחר תבניות מופרכות
(או, למה
עכברים סוחרים טוב יותר מבני-אדם?)
לבני-האדם יכולת מופלאה
להבחין בתבניות. היכולת הזו עזרה למין האנושי לשרוד. עזרה לו לזרוע
יבולים בעונה המתאימה ולדעת מאילו חיות מסוכנות כדאי לחמוק. אבל
כאשר מדובר במסחר בשוק ההון, החיפוש האובססיבי אחר תבניות מופרכות,
גורם ליותר הפסדים מכל דבר אחר. הרצון האנושי השורשי לחפש סדר ולמצוא
תבניות, גורם לכך שאנשים ימצאו תבניות רבות גם במציאות רנדומלית.
סוחרים רבים סוברים לדוגמא שהם מסוגלים לחזות את כיוון השוק, או
האם נייר מסויים ימשיך לעלות (או לרדת) עקב מציאת תבנית כזו או אחרת.
למעשה, עניינים אלו רנדומלים ולא צפויים יותר מאשר רוב הסוחרים מוכנים
להודות.
לאחרונה, מדענים מתחילים
לגלות כי הנטיה לחפש תבניות, טבועה ומושרשת במוח האנושי. הפסיכולוגים
הכלכליים יודעים כבר זמן רב שאם עכברים יכלו לדעת מהי בורסה, הם
היו מצליחים בהשקעה הרבה יותר מבני-אדם. זאת משום שבהקשרים מסויימים,
חיות טובות יותר מבני-אנוש בהתעסקות עם אירועים רנדומלים.
לדוגמא, אם מציבים במעבדה
שתי נורות מהבהבות בסדר אקראי, בני-אדם ינסו, בצורה אובססיבית, למצוא
תבנית מסויימת בהבהוב, למצוא סדר. באופן מוזר ביותר, הם ימשיכו לנסות,
גם אם נאמר להם שסדר ההבהוב רנדומלי לחלוטין (נסו לספר לסוחרים טכנים
נלהבים, שמחקרים אמפירים מצאו כי ליחסי פיבונאצ'י בסיס תועלתני רעוע,
או שיכולת החיזוי של ניתוח טכני מועטה ביותר).
נניח לדוגמא שבניסוי
ההבהוב, שתי נורות צבעוניות. הנורה הירוקה נדלקת ב-80% מזמן הניסוי
והאדומה ב-20% מהזמן, אבל סדר ההבהוב אקראי לחלוטין (ניסוי של 20
הדלקות יכול להראות כזה: י-י-י-י-א-י-י-י-י-י-י-א-א-י-י-י-י-י-א-י).
האסטרטגיה הטובה ביותר כדי לנחש נכון את המופע הבא, תהיה להתמיד
בניחוש ירוק כל פעם ופעם (הואיל ויש 80% סיכויי הצלחה בניחוש כזה).
אסטרטגיה זו מאומצת ע"י עכברים פעם אחר פעם בניסויים חוזרים
ונשנים.
אבל לבני-אנוש נדמה
שהם חכמים מספיק כדי לחזות את המופע הבא, אף אם נאמר להם שהמופעים
אקראיים לחלוטין. בממוצע, בטחון
מופרז זה גורם לאנשים לנחש נכונה את המופע הבא רק ב-68% מהמקרים.
במילים אחרות, אותה אינטליגנציה גבוהה, היא זו שמביאה לתוצאות הנמוכות
יותר אצל בני-אנוש מול עכברים.
קבוצת
חוקרים מאוניברסיטת דארמות', חקרו מדוע אנשים סבורים שהם יכולים
לחזות את הבלתי ניתן לחיזוי. הקבוצה הריצה את ניסוי הנורות המהבהבות
על קבוצת אנשים שחצאי-המוח שלהם מנותקים עצבית - השמאלי מהימני -
כתוצאה מניתוח במקרים של אפילפסיה (מחלת הנפילה). חולים המסוגלים
לעבד מידע בעזרת חצי המוח הימני בלבד, למדו אט אט לנחש את האופציה
התדירה ביותר - בדיוק כמו העכברים. אבל החולים עם חצי מוח שמאלי
פעיל, ניסו, שוב ושוב, לנחש את מופעי הרצף במדוייק - וגרמו כך לירידה
בדיוק הניחוש הכללי. המסקנה של קבוצת החוקרים היתה כי: "במוח
השמאלי קיים מנגנון הגורם לבני אדם לחפש אחר תבניות ולראות יחסי-קרבה,
אפילו אם למעשה אין כאלו כלל". אחד החוקרים, פרופ' גאזאניגה,
כינה את חלק המוח הזה: "המתרגם". המתרגם
מניע אותנו להאמין ש"אנחנו יכולים להבין את זה". מחשבה
כזו יכולה אמנם להועיל כאשר קיימת תבנית בנתונים הנמדדים, אבל חיפוש
מתמיד אחר הסברים ותבניות בנתונים אקראיים גורם לנזקים גדולים ומתמשכים.
הבעיה היא שהשווקים
הפיננסיים דומים, מבחינת המופעים האקראיים, לאותן נורות מהבהבות.
סדר המופעים אמנם איננו אקראי לחלוטין, אבל קרוב מאוד לכך. באתרי
אינטרנט רבים מספור, בפורומים השונים, במדיה הכלכלית, "מומחים"
שונים ומשונים חוזים, מנבאים וצופים יום-יום מה יהיה המופע הבא.
מספר הפעמים שהם טועים גדול הרבה יותר ממספר הפעמים שהם צודקים.
המחקר של אוניברסיטת דארמות', עוזר להבין זאת - הגורואים הללו בוחנים
מערכות נתונים כהוטיות מורכבות ומסרבים להודות שהם לא מסוגלים לחזות
את המופעים הבאים בהן. במקום זאת, "המתרגם" במוחם מניע
אותם להאמין שהם מצאו תבניות שעל בסיסן הם יכולים לחזות את העתיד.
בה בעת, "המתרגם" במוח הקוראים/המאזינים מניע אותם לקחת
את הגורואים הללו ברצינות גדולה יותר מאשר מגיע להם, לאור תוחלת
העבר שלהם. כך, מספיקות רק כמה תחזיות נכונות, כדי ש"גורו"
מסויים ייראה "כתותח" בעיני הצופים. זאת מכיוון שלאותם
צופים אין כל דרך (או רצון ממשי להשקיע מאמץ) למדוד את כל
תוחלת תחזיות העבר של אותו "אנליסט" (ברובם של המקרים,
תוחלת זו תהיה ממוצעת-מינוס). בהיעדר מדגם נתונים מלא, "המתרגם"
במוח לוקח שליטה ומכריח את הצופים לראות את תחזיותיו האחרונות של
"האנליסט" כתבנית של הצלחות.
אותו חלק "מתרגם",
מסביר את הטיית המהמרים (Gamblers' Fallacy) - נושא דף זה - עליה
תוכלו לקרוא במאמרים ובסימולציות בהמשך. אמונה זו, תגרום לדוגמא
לסברה שמטבע מסויים "צריך" ליפול על "פלי",
רק משום שהוא נפל כבר מספר רב של פעמים על "עץ" (בשעה,
שהסיכויים ששוב יצא "עץ" הם, תמיד, 50% - לא משנה כמה
פעמים יצא "עץ" ברצף). הטיה זו חיה ונושמת בבורסה: בוודאי
שמעתם לא פעם אנליסטים שטוענים שהשוק חייב לעלות, רק בגלל שהוא יורד
כבר זמן רב "מדי". או אחרים שטוענים שהשוק חייב לרדת,
כי הוא עלה במשך זמן ארוך מדי. למעשה, השוק שולל את רוב התחזיות
לגבי מופעי העתיד. הרעיון (הנכון לכשעצמו) העומד בבסיס הטייה פסולה
זו הוא שתנועה עולה או יורדת, תסוב סביב הממוצע (Mean
Reversion). הבעיה היא שההטייה הפסולה "שוכחת" שרעיון
סטטיסטי פועל רק עם סדרות גדולות: בטווח הארוך, העניינים אכן נעים
סביב ממוצע, אבל אין בכך כדי למנוע סטיות לטווח קצת פחות ארוך (אתם
יכולים להרחיב ידע בנושא חשוב זה אם תחפשו ותקראו קצת על זנבות-שמנים
(Fat-Tails). הסיפור
המופלא על נפילת קרן הגידור LTCM ועל הגאונים שכשלו מעניין במיוחד).
אותה הטייה פסולה גורמת גם למחשבה הפוכה: מציאת תבנית (כגון מגמה,
עם גירוי לנצל אותה) בסדרת נתונים קצרה מדי.
החיפוש האובססיבי אחר
תבניות, מטעה את הסוחרים להאמין שהם מסוגלים לחזות את העתיד. יתרה
מכך, במידה והם ינחשו נכונה את המופע הבא, הם יסווגו את הניחוש הנכון
כתוצאה של ידע, חוכמה או ניסיון ולא תוצאה של מזל אקראי.
אז כיצד ניתן למנוע
מהמוח השמאלי, למנוע "מהמתרגם", להשתלט? אפשר כמובן לבקש
ממנתח מומחה, לנתק את חצאי המוח בצורה נוירולוגית. בשיטה זו, אפשר
לגרום לכך שרק המוח הימני יעבד מידע מהשוק ו"המתרגם" יושתק
(לא שאני מאמין שמנתח מוח מסויים ירצה להתעסק עם סוחר כזה, אבל לצורך
הזהירות, אני מודיע - זה בצחוק. הרי סוחרים שיהיו מוכנים לכך, אני
מאמין שניתן למצוא).
קיימות כמובן, שיטות
פשוטות ובריאות יותר. תוכלו לקרוא עליהן בדף
שיטות וכללי מסחר, אבל הרעיון הבסיסי, הוא קבלת הגזירה שאתם
לא יכולים לצפות עתיד, אלא רק לקבוע מה תעשו כאשר תרחיש זה או אחר
יופיע. הכינו לעצמכם כללי מסחר ברורים ופשוטים ועקבו, בכתב, אחר
היסטוריית הפעולה שלכם. אל תרמו את עצמכם.
תוכלו לקרוא את המחקר
המלא של חוקרי אוניברסיטת דארמות' בקישור הבא:
The
Left Hemisphere's Role in Hypothesis Formation, Wolford, Miller,
and Gazzaniga, 2000
© רשימה זו מבוססת בחלקה על
מאמר
שהתפרסם בשנת 2000, פרי עטו של ג'ייסון זווייג.
