הסוציולוגית
סוזאן קובאסה הגדירה שלושה גורמי מפתח לפיתוח יכולת התמודדות עם
מצבי לחץ ומניעת כשלונות: מחוייבות, שליטה ואתגר. אם יש לכם מחוייבות
חזקה למטרה שהצבתם לעצמכם, אם אתם מאמינים שאתם הם אלו השולטים בבחירת
האפשרויות העומדות בפניכם (internal locus of control) ואם אתם מתייחסים
לשינוי כאתגר ולא כאיום - כי אז תוכלו להתמודד ביתר קלות עם מצבי
הלחץ הטבועים במסחר בשוק. הלך הרוח המזיק ביותר הוא הטלת האחריות
לכשלון על גורמים חיצוניים (external locus of control) ותחושות
של חוסר-אונים בפני האתגר.
שלא יהיה לאף אחד ספק
- אף שחקן לא יזכה להרוויח לאורך זמן במידה ולא תהיה לו תוכנית פעולה
סדורה לכל פוזיציה ופוזיציה ומבלי שיפעל לפי כללי מסחר ברורים. באותה
מידה, אין שום טעם בהכנת תוכנית פעולה או ניסוח כללים אם השחקן איננו
ממושמע מספיק כדי לדבוק ולפעול על-פיהם באדיקות. ניהול מסחר בשוק
ההון אינו שונה מניהול כל עסק אחר. ללא תוכנית סדורה ומשמעת לדבוק
בה, אין סיכוי לרווחיות.
ריצ'ארד דניס (מחבר
סיסטם הצבים) אמר פעם "לא משנה באיזו רמה נמצא המחיר ולעבר
איזו רמה הוא נע. מה תעשו עד וכאשר המחיר יגיע לשם - זה הדבר היחידי
שמשנה!". חישבו לרגע - אתם הרי לא מסוגלים לשלוט על תנועת המחיר.
אתם חייבים להפסיק להעריך, לצפות, לחזות את העתיד ולהתרכז, במקום
זאת, בנקודות מפתח ברורות - לכניסה וליציאה - ובמה תעשו כאשר נקודות
אלו מושגות. אתם חייבים לקבוע רמות ברורות וחד-משמעיות בהן תופעל
תוכנית המסחר שלכם וכאשר מושגות רמות מפתח אלו, אתם חייבים לפעול
עפ"י התוכנית. רק כך, יפסיק המסחר להיות אמוציונלי ויהפוך סיסטמטי
ונטול דאגות.
שחקנים מתחילים נוהגים
לנסות ולבחון את הגיונן של התנועות בשוק, כאשר למעשה התנועות בשוק
לא נובעות תמיד מהגיון כלכלי, אלא דווקא מרגשות ופעולות בלתי רציונליות
(בטווח קצר השוק פועל כמכונת הצבעה - קול ההמון התזזיתי הוא שמשפיע
(רק לטווח ארוך ההגיון הכלכלי הוא הגורם המכריע). שחקנים מתחילים
אלו תמיד ישאלו מדוע השוק יורד לנוכח הודעות כלכליות חיוביות, או
מדוע ניירות כאלו ואחרים עולים לנוכח חדשות שליליות. חוסר הניסיון
מוביל לחיפוש הסברים שונים לתנועות שארעו. למרבה הצער, השחקנים מקבלים
כמעט כל הסבר שמוצע להם. כך, כאשר אותו אירוע מתרחש שוב, הם מצפים
לתנועה דומה. כאשר זו איננה מגיעה, הם מתלוננים לאדם שהציע להם את
ההסבר לראשונה. אותו אדם יתן, כעת, הסבר "הגיוני" נוסף
שיתקבל שוב על דעתם.
צריך להבין שאין כל
טעם או תוחלת בחיפוש הסברים לתנועות שארעו. הדבר החשוב הוא להתכונן
לפעולה עתידית עם קריקטריונים ברורים וחד-משמעים. בלעדי אלה, השחקנים
ימצאו עצמם מאשימים חזור ושוב את המידע אליו הם נחשפים במדיה הכלכלית,
בפורומים השונים ובשאר מרעין-בישין. יש להבין שהדבר היחידי שחשוב
לסוחר הוא שהנייר נע בכיוון מסויים והסוחר היה מסוגל לייצר מכך רווח
או שלא. זהו! הזיכוך הזה מאפשר לסוחר לשפר את האחריות האישית כלפי
עצמו. מחיר הנייר נע לכיוון מסויים. הסוחר איננו יודע מדוע ואף לא
שואל עצמו מדוע, אלא סוחר על בסיס הפרמטרים המוקדמים שהציב לעצמו
ומנצל את תנועת המחיר שהגיעה. או שהסוחר מרוויח או שהסוחר מפסיד.
היה זה הסוחר עצמו שביצע את המסחר והוא ורק הוא אחראי לתוצאה. הוא
ורק הוא היה זה שהחליט האם ומתי להיכנס, האם להישאר ומתי לצאת מפוזיצייה.
על הסוחר להימנע מלהאשים אחרים ולדעת להיות אחראי לעצמו - לדעת להאשים
את עצמו במקרה של הפסד, בדיוק באותה מידה שהוא מהלל את עצמו במקרה
של רווח. לדעת לבקר את עצמו על שלא נכנס לפוזיציה שבדיעבד התגלתה
כרווחית, כמו גם על כניסה לפוזיצייה שהתבררה כשלילית מבלי שהופעלה
פקודת סטופ-לוס. על הסוחר להסתמך על עצמו בלבד, על מחשבותיו הוא,
על רעיונותיו, רגשותיו ומעשיו. אם לא יעשה כן, לעולם יחצין ממנו
והלאה את האשם. לעולם לא יקח אחריות אישית למעשיו. לעולם לא ינסה
להשתפר. תמיד יהיה זה "כוח" חיצוני "שלקח" את
הרווחים ממנו וגרם לו הפסדים. כאשר המחשבות מתערפלות לנוכח "כוחות
חיצוניים" או לנוכח "תיאוריות קונספירציה" של גופים
מוסדיים או "שווקים כושלים", אף סוחר לא יוכל להפנים את
הסיבות והגורמים האמיתיים להפסדים שלו. אחריות אישית היא השלב הראשון
(פול גטי נהג לומר שאדם יכול להיכשל, אבל הוא איננו כשלון כל עוד
אינו מאשים אחרים בכשלונו).
כמו כן יש לקבל את תנועת
המחיר, כפי שהיא ולא לנסות לנבא עתיד או להסביר עבר. יש לקבל זאת
ולהמשיך הלאה כדי לפתח תוכנית פעולה וכללי מסחר נטולי רגש. תוכנית
פעולה צריכה להכין את הסוחר לכל תרחיש שהוא. לתרחיש בו התסריט המקורי
יתממש ולתרחיש בו התסריט המקורי יכשל. (באיזו רמה תבוצע הקניה, מה
תהיה גודל החשיפה,ומהי רמת הסטופ-לוס הראשונית, מהי אסטרטגיית היציאה,
מהי אסטרטגיית הגדלת הפוזיציה במידה ותנועת המחיר מתנהגת כצפוי).
אם אתם מוצאים את עצמכם
זקוקים לעיצה של אדם אחר לגבי נייר או פוזיציה שאתם מחזיקים, זה
רק בגלל שלא הכנתם תוכנית סדורה, או משום שאתם מטילים ספק בתוכנית
שהכנתם. בשני המקרים לא הייתם צריכים להיכנס לפוזיציה מלכתחילה.
ברגע שקיים הרהור, ברגע שנכנס הספק - זהו הרגע בו מתחילות הבעיות,
זהו הרגע בו מחליטים מהבטן ולא מהראש. זהו הרגע בו מתחילים להפסיד.
מאות פעמים נשאלת השאלה
הבאה: "לפני מספר חודשים קניתי 1000 חתיכות של חברת אבג בע"מ
ב-25 ש"ח. עכשיו היא ב-30 ש"ח. אתה חושב שאני צריך להמשיך
להחזיק אותה?". או שאלה אחרת: "קניתי 1000 חתיכות של חברת
אבג בע"מ ב-25 ש"ח אבל עכשיו היא נמצאת ב-20 ש"ח.
אתה חושב שאני צריך למכור אותה?" אי אפשר לסחור כך. היכן התוכנית
של בעל הפוזיציה? היכן נקודת היציאה? היכן נקודת הסטופ-לוס? מה בן-אדם
כזה מחפש במשחק הזה? האם הוא חושב ברצינות על רווחים, כאשר הוא לא
יודע מה לעשות וזקוק לעזרה של צד שלישי לאחר שנכנס לבדו לפוזיציה?
אנשים אוהבים לשמוע
עיצות של אחרים, לא לחשוב בעצמם, במיוחד כאשר אין להם תוכנית ועוד
יותר כאשר הם נכנסים לבעיות - כאשר הם מפסידים. ככל שהבעיות גדולות
יותר, ככל שההפסדים גבוהים יותר, כך פוחת הרצון לחשוב בעצמם. כאשר
תעבדו עפ"י תוכנית פעולה ברורה וידועה, בהתאם לכללים ברורים,
תמצאו שאתם לא רוצים, לא זקוקים ולא מחפשים לשמוע דעות או עצות מצדדים
שלישיים.
מומלץ
להעלות על הכתב תוכנית פעולה לפני כל רכישת פוזיצייה. מעין יומן
פוזיציות שישמש אתכם לאחר מכן, לבחינת הפעולות שעשיתם ולאורו תנסו
לתקן את הטעון תיקון. כתבו בתוכנית את סוג הנייר, הכמות הנרכשת,
מחיר הרכישה, רמת הסטופ-לוס, כיצד תעדכנו את הסטופ לאחר תנועה, מדוע
החלטתם לרכוש את הפוזיצייה, מהי אסטרטגיית הגדלת הפוזיציה וכדומה.
עדכנו את הרישום לאחר היציאה מהפוזיצייה. האם הפוזיצייה התנהגה כמצופה
ואם לא, מה הסיבה. האם נשמעתם להוראות הסטופ-לוס שקבעתם, להוראות
תוכנית הפעולה, לכללי המסחר שלכם. אם לא, מה הסיבה. העלאת תוכנית
על הכתב ידועה כנוהג שעוזר מאוד להשאיר את הרגשות מחוץ למסחר.
בקישוריות הבאות, תוכלו
למצוא דוגמאות של כללי מסחר שונים שנועדו להכניס קצת סדר ולתת דוגמא
כיצד מתכננים תוכנית פעולה סדורה. כללי מסחר אלו אינם מחייבים ותמיד
ניתן לשפרם. בקישור הראשון הובאו כללים בסיסיים למסחר בטווח קצר
- מהי חשיבותו של הסטופ-לוס, כיצד למקמו, וכיצד להתאימו. בקישור
השני הובאה מערכת מסחר מושלמת - מושלמת ביחס להסרת הסובייקטיביות
מתהליך קבלת ההחלטות. בקישורים האחרים הועלו כללים שונים למגוון
תרחישים ספיציפיים יותר. חשוב לזכור - תמיד יש להישמע ולעקוב באדיקות
אחר התוכנית והכללים שהכנתם. אחרת, אין בהם שום טעם.
לסיכום, עקבו ושימרו
על כללי האצבע הבאים:
1. סחרו בכיוון המגמה השלטת בטווח הבינוני;
2. במגמה שלטת עולה, קנו שפלים. במגמה שלטת יורדת, מכרו שיאים;
3. תנו לרווחים לרוץ. חיתכו והשלימו עם הפסדים מוקדם;
4. אל תנסו להיות מושלמים. מדובר במשחק הסתברותי. אתם תטעו במחצית
מהמקרים, לפחות;
5. השתמשו תמיד בסטופים להגבלת הפסדים והתאימו אותם לרמות המחיר
המשתנות ולתנודתיות השלטת;
6. תכננו פעולות מראש, לפני כניסה לשוק. אל תסחרו בצורה אימפולסיבית;
7. בתגבור פוזיציות (פירמידה), שימרו על הכללים המנחים הבאים: (א)
על כל שכבה להיות קטנה מקודמתה או שווה לה. לעולם לא גדולה יותר;
(ב) תגברו רק פוזיציות מרוויחות; (ג) לעולם אל תתגברו (מיצוע) פוזיציה
מפסידה; (ד) התאימו רמות סטופ לנקודת השיוויון ומעליה;
8. נסו לחשוב "מחוץ למסגרת". אל תתייחסו לנאמר במדיה הכלכלית
ברצינות רבה מדי;
9. למדו להרגיש נוח להחזיק בדעת מיעוט. אם תצדקו ביחס לשוק, סביר
להניח שרוב האנשים לא יסכימו אתכם;
10. שימרו על פשטות. מרבה סיבוך, מרבה דאגה.
ישנו כלל-אצבע נוסף.
אולי החשוב ביותר. כדאי תמיד לזכור שהומור יכול להוות כלי רב-עוצמה.
השימוש בהומור מייצג את מה שקובאסה כינתה "שליטה קוגנטיבית".
אף אחד לא מסוגל לשלוט על המאורעות החיצוניים, אבל אפשר בהחלט לשלוט
על הדרך בה נגיב למאורעות הללו, הן רגשית והן מעשית. הומור מספק
נקודת-מבט שונה על הבעיות העומדות על הפרק ובאמצעות המבט ההומוריסטי
נוצרת תחושה עצמית של הגנה מפני המאורעות. הקומיקאי ביל קוסבי נוהג
לומר: "אם אתה יכול לצחוק על זה, אתה יכול לעמוד בזה"
("If you can laugh at it, you can survive it").
